החלטה בתיק ע"מ 1730/10

זהו ערר התביעה הצבאית נגד החלטת בימ"ש קמא לדחות את בקשתה למעצר עד תום ההליכים של המשיב.

המשיב מואשם בשש עבירות. ראשית, נטען כי בקיץ שנת 2004 יידה בקבוקי תבערה לעבר ג'יפ צבאי, כאשר אחד מבקבוקי התבערה פגע בחזית הג'יפ ונדלק. שנית, על פי המתואר בכתב האישום, בשנת 2007, הסכים המשיב להצטרף לשלושה נוספים ולהניח מטען חבלה בכביש 60. אולם, במועד שנקבע לביצוע הפיגוע לא התייצב מחזיק המטען, ועל כן, הפיגוע לא יצא אל הפועל. עוד נטען כי בתחילת שנת 2008 הוצע למשיב ולחברו לקנות מקלע, הצעה אשר תחילה הסכימו לה אך חזרו בהם לאחר מכן מאחר שלא הייתה מחסנית תואמת לנשק. באותה תקופה אף זרק המשיב אבנים לעבר רכב צבאי. לבסוף, נטען כי בחודש אוגוסט 2008, במהלך חתונה, קיבל המשיב רובה ואקדח וירה באמצעותם באוויר. מיד לאחר מכן החזירם לבעליהם.

בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי העדות המפלילה נעדרת חיזוק של ממש, כך שקיים קושי ראייתי לא מבוטל המעמיד בספק את סיכויי ההרשעה. עוד קבע ביהמ"ש כי חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות העיקריות והעובדה כי חלפו חמישה חודשים מאז נתקבלו הראיות הקושרות את המשיב למיוחס לו מבלי שנעצר בתקופה זו, מלמדים על הערכת הרשויות כי המשיב אינו מעורר סיכון רב. לאור זאת, סבר ביהמ"ש כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר והורה על שחרור המשיב בתנאים מגבילים.

בעררה, מבקשת התביעה לטעון כי שגה בימ"ש קמא בקביעותיו אלו. התביעה סבורה כי נגד המשיב קיימת הפללה סדורה שאינה מותירה ספק ביחס לאשמתו הלכאורית של המשיב. לדעת התביעה, בנסיבות אלה אין מקום לבחון את קיומם של חיזוקים, מה גם שאלה מצויים בחומר הראיות.

במישור עילת המעצר טענה התביעה כי המשיב הוכרז כדרוש חקירה כבר בינואר 2010 ואין לומר כי חל עיכוב במעצרו לנוכח המציאות הביטחונית המיוחדת השוררת באזור. לבסוף, טענה התביעה כי רצף הפעילות של העורר על פני למעלה מארבע שנים ועד לסמוך למעצרו אינו מותיר ספק בדבר מסוכנותו. לאור זאת, עתרה התביעה למעצר המשיב עד לתום ההליכים.

הסנגוריה התנגדה בתוקף לערר. לטעמה, יש להותיר את החלטת בימ"ש קמא על כנה מהנימוקים המפורטים בה, עליהם הוסיף הסנגור כי אין תיעוד לזריקת בקבוק התבערה שהתלקח ואף אחת מהעבירות החמורות יותר לא הושלמה.

עם תום העיון בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין ערר זה להידחות.

על אף שער אני לספקות שהועלו על ידי בימ"ש קמא, לגישתי, די בראיות הקיימות כעת על מנת לבסס תשתית לכאורית להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום. עד התביעה המרכזי, הוא עד התביעה מס' 2, מוסר אמרה ברורה לה מצויים חיזוקים לא מעטים, גם אם אלה אינם מתייחסים למשיב באופן ישיר אלא לפעילות קשורה של העד המפליל.

זאת ועוד, מוכן אני אף להניח כי אין בעובדה שרשויות הביטחון נזקקו לחמישה חודשים על מנת לעצור את המשיב כדי ללמד על כך שלא ראו במשיב סיכון ביטחוני משמעותי. על כגון דא כבר קבענו בעבר:

"במציאות הביטחונית הקשה בה נדרשים כוחות הביטחון לפעול אין לראות במעצר בחלוף פרק הזמן האמור שיהוי אשר יצדיק, כשלעצמו, שחרור ממעצר. שיקולים הקשורים למידת הסיכון אשר יש לחשוף בו את מבצעי המעצר ושאלת תעידוף הפניית המשאבים המוגבלים של רשויות הביטחון, מן הראוי כי גם הם יזכו להתייחסות של ביהמ"ש בבואו להכריע בשאלת השפעת התקופה שחלפה בין איסוף הראיות לבין מעצר החשוד." (ע"מ 4168/06, נצראללה נ' התוב"ץ).

אמת, כיום כשהמצב הביטחוני טוב לאין ערוך מזה ששרר בשנים האחרונות, הוסרו חלק מהמניעות שעמדו בפני פעילות כוחות הביטחון באזור. אשר על כן, מצופה כי אלה יפעלו להבאה לחקירה של חשודים בעבירות חמורות בפרקי זמן קצרים יותר מאלה שהיו מקובלים בעבר. עם זאת, לטעמי, בנסיבות תיק זה אין לומר שפרק הזמן שחלף מאז התקבלו הראיות ועד למעצר מלמד מיניה וביה על תפיסת הרשויות בדבר היעדר מסוכנות מצד המשיב. על כן, לא הייתי מסיק מעובדה זו בלבד כי ראוי להורות על שחרור המשיב.

ברם, גם אם כך המצב, מגיע אני למסקנה דומה לזו של בימ"ש קמא בדבר מסוכנות מופחתת בשחרור המשיב, וזאת על רקע הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות. אמנם המשיב היה מעורב בשורה של עבירות לא פשוטות, אולם יש לזכור כי מעשיו האחרונים בוצעו לפני כשנתיים, וגם אלה אינם מהחמורים המתוארים בכתב האישום. אף העבירות החמורות יותר נותרו בגדר של ניסיון או קשירת קשר מלבד בעוד זריקת בקבוקי התבערה אירעה בשנת 2004.

לצד האמור, נראה כי המשיב החל לחזור לחיים נורמטיביים למדי, כאשר התחתן וכיום הוא בעל משפחה.

בנסיבות אלה הגעתי למסקנה כי היה מקום להורות על שחרור המשיב בתנאים מגבילים כפי שנקבעו על ידי בימ"ש קמא.

הערר נדחה על כן.

ניתנה היום, 6 ביוני 2010, כ"ד בסיון התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: מל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: